דואט כפוי 

דואט כפוי
רפאל כהן-אלמגור

על רקע פתיחת מסע הבחירות ההולך ומתגעש, עם ירידתו הכפויה של אהוד אולמרט מכס השלטון המפנק, אני מבקש להקדיש מספר מילים לאיש אשר חלש על הפוליטיקה הישראלית במשך כמעט עשור שנים. זוהי מקאמה המאזכרת את סוף שנות השמונים, ימים בהם יצחק שמיר היה בצומת קבלת ההחלטות בישראל. למתגעגעים יותר, וגם פחות, ובעיקר לכל אלו המבקשים לשקול בזהירות את הצבעתם בשנת 2009.

- "לא", אמרה הפטרוזיליה בזעף.
- "מה לא?", תמה המזלג, "עדיין לא עשיתי דבר".
- "ובכל זאת לא".
- "ומדוע בעצם לא?" הקשה המזלג.
- "כיוון שאינני רוצה שהרוחות החדשות יחרידו עלעלי", השיבה הפטרוזיליה.
- "אבל מדוע את חרדה כל כך? הרי מונחות כאן לפני העגבניה והפלפל, המלפפון והבצל. אפילו תפוח קטן יתגלגל לו לסלט, אז מה את פוחדת?"
הפטרוזיליה אך עפעפה קלות, בוחרת בזכות השתיקה.
- "ומה על עשרות שנות האמון שנרקמו בינינו? האינך סומכת עלי?", שאל המזלג ספק נפגע.
- "אינני יודעת. מדברים היום על עריכת סדר חדש בקערית וכבר אינני יודעת מה מקומי", ניסתה הפטרוזיליה לשאוב מידע על הצפוי.
- "התרגלת להיות בראש הקערית", אמר המזלג תוך שהוא משלב זרועותיו. "תמיד היית בראש סולם העדיפויות, שומנת כדבעי בשמן זית זך וכעת פוחדת את שתבלעי אל תוך הסלט. אבל הרי אינך יכולה להיוותר בבדידות מזהרת".
- "אולי אוכל לשמש רק לקישוט?", ניסתה הפטרוזיליה מזלה בתקווה.
- "אבל הרי הינך יודעת שאת חלק בלתי נפרד מן הצלחת, מוסיפה טעם וריח ובמידה רבה נותנת לסלט את הגוון והמהות", החזיר המזלג את ברת-הפלוגתא שלו למציאות.
- "נו, טוף", אמרה הפטרוזיליה בהכרת ערך עצמית, "ובכל זאת לא".
- "ואם אבטיח כי אשמור על זכויותיך?", בחן המזלג.
- "למה בדיוק אתה מתכוון?", התעניינה הפטרוזיל-יה.
- "למה שרצית".
- "מה שרציתי?", עפעפה הפטרוזיליה.
- "כן", השיב המזלג תוך שהוא מגרד פדחתו, חושב מה לעשות עם פלפל סורר שעדיין לא מצא מקומו, "ובלבד שלא תנסי לטבול בסיר הבשר מאחורי גבי".
- "מה פתאום?", התממה הפטרוזיליה, "אני?"
- "לפעמים נדמה לי שאני נמצא בגינה עם כל הנבטים", מלמל המזלג, "ממש גן ילדים. פעם הייתי בא לבחוש בקדירה אך לעיתים רחוקות וכעת אני מחוייב להיות עם היד על הדופק כל הזמן".
- "אינך מחויב", לחשה הפטרוזיליה.
- "סליחה?", הרחיב המזלג אזנו.
- "כלום. לא אמרתי כלום" - הרגיעה הפטרוזיליה.
- "אז מה את אומרת?", לחץ המזלג תוך שהוא בוחש בנחת בקדירה, מעלה עגבניה, מוריד מלפפון ומרסק בשלווה מעושה קשוא סורר שעשה שריר רצוני וחרץ לשון, "הרי זאת היא הזדמנות פז כעת כשהכף משתפת פעולה ומוכנה לעזור בהכנת הסלט".
- "הכף קצת בצרות, לא?", נסתה הפטרוזיליה לשנות נושא.
- "לא ענית על שאלתי" - החזיר המזלג קצרות.
- "בשביל מזלג אתה מאד חד" - החניפה הפטרוזיליה.
- "תודה", דגדג המזלג אחדים מעלעלי הפטרוזיליה קלות ודפק על השולחן.
הפטרוזיליה הצהיבה ונסוגה קלות, תופסת מרווח בטחון ומציצה בהפתעת-מה לכייון המזלג הנחוש. הרי ניהלו שיחה דומה בעבר מספר פעמים ומעולם לא היה המזלג כה תקיף. בינתיים הפלפל, הכרוב והצנון החלו לרחוש תחתיה והקשוא קימר גבו.
- "נדבר מחר", נקטה הפטרוזיליה במדיניות הסקארלטית אשר כה התחבבה עליה, תוך שהיא נעה למקום מבטחים יחסי. אולי בינתיים איזה סכין אמביציוזי יחליט לבקר בקדירה או, לחילופין, הגזר יתפרק. מחר יהיה יום חדש, חשבה לעצמה.